15 תגובות לפוסט "היום ריקוד מחר אונס קבוצתי"

1. מאת טל:
   5 ביולי, 2010 בשעה 15:08

   "הם תמיד פוגעים בילדים"….יופי של פסיקה מצידך.
   אני מניח שאתה קובע עובדה זו, בעקבות נסיונך העשיר בפעילות מסוג זה.

   הרי הזוי לדמיין את האפשרות שחיילים בקסבה בחברון או בכל מקום אחר מחלקים
   לילדים סוכריות ממנות הקרב שלהם, לא? אז בוא אחדש לך ידידי - זה קורה…והרבה…
   בדיוק כמו מקרים אחרים שאותם ילדים בני 20, מפגינים בגרות, אחריות והומניות.

   כל כמה זמן אתה שומע בחדשות על שערוריות ופגיעה מיותרת באוכלוסיה אזרחית?
   עכשיו תנסה לחשוב, כמה פעמים יכולת לשמוע על מקרים כאלו, אם היינו (כולנו כחיילים, בעבר ובהווה) טיפונת יותר אדישים/שונאים/שותי דם….ממש נאצים אנחנו, אה?

   אני אשאל אותך עוד שאלה - כשחייל במהלך פתיחת ציר כזה, נתקל בילדים עם כדור ומתחיל לשחק איתם קצת, זה גם לא בסדר…?
   זה גם קורה - ובאותה מידה, על פי פרשנותך זה יכול להשתמע כשימוש לרעה בכח.

   בקיצור, לא הוגן או ראוי מצידך לנסות להציג סיטואציה כזו או אחרת בצבעי שחור ולבן…
   ידידי, אני מבטיח לך שבמציאות היומיומית של השטחים, אין שום צבע חוץ מאפור…

2. מאת אייל:
   5 ביולי, 2010 בשעה 15:23

   הסרטון הוסר, אבל אם מתואר בו מה שאתה מתאר, אף פעם לא התביישתי יותר בעבר שלי בפלוגה הזו.

   טל: כן, הם תמיד פוגעים בילדים. ילדים קטנים חשופים יותר לפגיעות בעקבות פליטות כדור או השארת נפלים בשטח, אחרת איך אתה מסביר את המספר הגדול של ילדים שנהרגו לאורך שנות האינתיפאדה הראשונה והשנייה?

   ועוד משהו, כמי ששיחק עם הילדים בכדור, היום אני יודע כמה זה נורא, זה לא שהילד יכול להגיד לא, אתה עומד מולו, חמוש, מייצג את מה שההורים שלו פוחדים ממנו יותר מכל ואתה באמת חושב שהוא יכול לסרב?
   בדיעבד, כל מה שאז ראיתי כאפור, אני יכול להבין היום כמה הוא שחור. אני מקווה שגם אתה תראה יום אחד.

3. מאת טל:
   5 ביולי, 2010 בשעה 15:40

   לא טענתי לרגע שלא היו פגיעות בילדים, בין אם מכדורים תועים ובין אם מנפלים…
   אבל בוא נשים דברים על דיוקם - מי שמשחק בחרא, כנראה שיסריח בסוף.

   אף אחד מאיתנו במדינה (להוציא קומץ של נערי גבעות), לא ממש רוצה לשהות בשטחים -
   יכול להיות שכבר שכחת, אבל היה נסיון שכזה ממש לא מזמן וכולנו יודעים, מדוע היתה כניסה מחודשת, שאפילו אתה לא תוכל להתווכח שהיא נבעה מחוסר ברירה.

   מי שבוחר להילחם כגרילה מתוך אוכלוסיה אזרחית, מבשל את הדייסה לעמו הוא….

   אייל - אין לך מה להתבייש בעברך בפלוגה, נהפוך הוא…

4. מאת אני חיה ואת תבכי ילדה » הרהורים של אבא:
   5 ביולי, 2010 בשעה 15:57

   [...] הורד הקליפ מן הרשת). אני לא ממש מסכים עם אביעד שכתב: אין שום הבדל בין ריקוד ברחובות חברון ובין מעגל שמחה [...]

5. מאת אייל:
   5 ביולי, 2010 בשעה 16:02

   טל: באינתיפאדה הראשונה לא הייתה גרילה ובכל זאת נהרגו ילדים. לעזאזל, באינתיפאדה הראשונה נהרגו ילדים חודשים לפני שחיילים נפגעו, שלא לדבר על אוכלוסיה אזרחית יהודית. אז מי משחק פה בחרא (ותסלח לי על הביטוי)?

   אם אנחנו כל כך לא רוצים לשלוט בשטחים, איך הכפלנו בשנות התשעים את כמות המתנחלים?

   חוסר ברירה? אתה מדבר על הכניסה לעזה שהייתה, כפי שעיתוני המיינסטרים כינו אותה, כרטיס הכניסה המחודש של אהוד ברק לתפקיד שר הביטחון? שעיתויה נקבע בהתאם למערכת הבחירות ולסקרים? 

6. מאת טל:
   5 ביולי, 2010 בשעה 16:17

   אייל,
   אל תברח למקומות ונקודות שנוח לך…
   אני שוב אומר - לא הצגתי את הפעולות המדיניות/צבאיות שלנו כחפות מכל פשע, אבל -

   אחרי האינתיפאדה הראשונה היו שנים של שקט, היתה תחושה שהנה הסכם אוסלו ושינוי בפתח.
   אתה רוצה להיזכר לרגע בתחילתה של האינתיפאדה השנייה??

   לגבי ברק…
   אין ספק שהוא חתיכת…אבל מכאן ועד לקשור קשר ישיר את הכניסה המחודשת לאינטרס שלו?
   עזוב, אתה יודע בדיוק כמוני מה הסיבות.
   שכחת את הלחץ הציבורי המסיבי? את תחושת ה"נמאס לנו" בציבור?

   בסופו של יום אנחנו חיים במדינה המוקפת באנשים שלא רק שונאים אותך, אלא לא מכירים בך בכלל… הרי היה קל הרבה יותר לממש את הצעתו של ליברמן:
   "להוציא את כל התחמושת שאוטוטו פגה תוקף, להמטיר אותה על עזה, ושכל העולם יקפוץ…"

   שים במקומנו כל מדינה "נאורה" אחרת - אתה באמת חושב שהתוצאות היו שונות?

7. מאת מיכאל ז.:
   5 ביולי, 2010 בשעה 16:36

   הכיבוש משחית, ופוגע (גם) בחוש ההומור, והופך אותו לעיסה של צדקנות קדושה.

8. מאת מיכאל ז.:
   5 ביולי, 2010 בשעה 16:59

   ואחרי שנרגעתי מעט מהזעם על הפוסט הצדקני, הנה תשובה יותר עניינית:
   שירתתי בחברון, בשכם ובעזה, ראיתי (ועשיתי) דברים שלא תמיד הסכמתי עימם, ותמיד ניסיתי לשמור על צלם אנוש, גם במגבלות של פעילות כיבושית.
   לא זכור לי שביצעתי כתוצאה מכך אונס קבוצתי, שוד מזויין, סחיטה באיומים של כבשים זקנות או כל מעשה פלילי אחר (למעט עבירות מהירות, שהן כמובן תוצאה ישירה של ארבעים שנות כיבוש). אני אזרח מועיל לחברה למרות 15 שנות מילואים בשטחים, ודעותי הפוליטיות לא הפכו אותי לרוצח סדרתי.
   ילדים בני 19 צריכים לפרוק את המתח. זה לא אומר שהם יבצעו תמיד פעילות פלילית, אין פירוש הדבר שהם יתמכו בכל אותם מעשים שאתה מתנגד להם, ועם כל הכבוד, לנסות לקחת את זה במכוון למקום היפותטי של הריגת ילדים מכדור שנפלט בעת ריקוד זה מעשה מגוחך והזוי, שלא לומר בזוי.
   הפצתי את זה, וזה הצחיק אותי. כשהפצתי, רשמתי במפורש "לא מעניינות אותי הערות על כמה הכיבוש משחית. אני יודע לבד". תיארתי לעצמי שאלה שלא מסוגלים לצחוק על כלום יזדעזעו. צדקתי.

   ולומר לך משהו? אלה שבסופו של דבר נשברים ומבצעים טבח המוני הם דווקא אותם אנשים שאין להם דרך לא מזיקה לפרוק את המתח שלהם., והדרך שלהם לא הייתה מזיקה: האנשים הכלואים בבית כלואים בגלל הכיבוש (נניח) ולא בגלל הריקוד.

9. מאת אביעד:
   5 ביולי, 2010 בשעה 17:12

   נכון, אני לא מסוגל לצחוק על כלום. אבל אני באמת לא מבין מדוע אתה נחרד מסיטואציה בה ייפלט כדור מנשק אשר נמצא במצב "הכנס" ומיטלטל מצד לצד. זה עד כדי כך בלתי אפשרי? תעשה לי טובה. מילא אם הנשק לא היה במצב "הכנס". או לחילופין, הוא לא היה מיטלטל מצד לצד. אבל אולי אני פסימי מטבעי.

   ומצטער, זה ששירתת בשטחים לפני כמה שנים טובות לא ממש רלוונטי כי יש הבדל תהומי בין האווירה הציבורית היום והאווירה הציבורית אז.

   ברור לי לגמרי שהחיילים לא ישבו ותכננו כיצד להשפיל את תושבי חברון. אבל גם ברור לי לגמרי שאצל אף אחד מהם לא קפץ קול פנימי שנחרד מהמדרון החלקלק.

   אגב, לא הייתי מתגאה כל כך בהפצת הסרטון וכתיבת הערה על "אני יודע שהכיבוש משחית וכו'". לא רק שסתמת פיות לאחרים ועשית דה לגיטימציה לדעה שלהם גם הסתגרת בבועה והעדפת להתעלם ממה שקורה מסביבך.

   שזה בעצם מה שהחיילים עשו.

10. מאת אייל:
    5 ביולי, 2010 בשעה 17:23

    לא הייתי בחברון, אבל הייתי בשכם ועזה וראיתי שם ביזה, התעללות וסתם השחתה, מצד ילדים טובים, רובם שמאלנים בני שמאלנים.

11. מאת אייל:
    5 ביולי, 2010 בשעה 17:28

    טל: את הקישור לא אני עשיתי, עשו אותה כלי התקשורת הנפוצים במדינה, לפני התקיפה בעזה.
    האינתיפאדה השנייה הפכה למה שהיא הפכה בגלל צה"ל, שהחליט להעביר את האחריות על הוראות הפתיחה באש ואת כל המערכים האסטרטגיים (כולל מגעים עם גורמי הרש"פ) למפקדים בשטח, לעיתים ממש ברמת מג"ד. אני אפילו לא מבקש שנהיה מדינה נאורה, אלא רק שנתחיל להכיר באחריות שלנו למה שקורה פה.

12. מאת דור:
    5 ביולי, 2010 בשעה 18:26

    הסרטון זמין כאן:
    http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-f5b1f53d062a921004.htm

13. מאת okok4:
    5 ביולי, 2010 בשעה 18:58

    המחשבה הראשונה שלי על הסרטון היתה: וואלה, זה מראה כמה מגוחכת ומיותרת הנוכחות הישראלית בעיר לא לה. אם החיילים האלה היו עסוקים בכוריאוגרפיה במקום בלפטלר, כנראה שאין בהם צורך. אני חושב שזו היתה גם המחשבה שלי אם הייתי רואה קבוצת חיילים אמריקאית מנתהגת כך ברחובותיה של בגדד. מעין קריאת תיגר של החיילים על האבסודר, או ביקורת על מי ששלחו אותם לשם.

    המחשבה השנייה עדיין נרקמת.

14. מאת מיכאל ז.:
    5 ביולי, 2010 בשעה 19:23

    אורן, ביקשת, קיבלת. הנה עוד קבוצה של אנסים קבוצתיים, והפעם אמריקאים ברחובות בגדד:
    http://www.youtube.com/watch?v=C3iY45m0v1Y

15. מאת אביעד:
    5 ביולי, 2010 בשעה 19:28

    ויחי ההבדל הסופר קטן בין בגדד וחברון. אהמ, בואו נחשוב רגע. אה כן, בארה"ב הרוב לא תומך בסיפוח בגדד למדינה ולמרות שזה נראה מבדח, גם ריקוד אמריקני ברחובות בגדד מוזיל את ערך החיים והכבוד של העיראקי הממוצע.

    בשיא הרצינות, מיכאל, אתה לא חושב שיש טעם לפגם בריקודים בזמן שהתושבים מפחדים מהרקדנים? מה, זה אמור לשעשע אותם? להצחיק? לחשוב "איזה יופי, הכובש הציוני יודע לרקוד ועושה ברחובות עירי כבשלו"?

    לא, כי אם הריקוד הזה יגרום לתושבי חברון לא לנטור טינה או, אני לא יודע, לחשוב שנוכחות צה"ל מיותרת, אני מוחק את הפוסט הזה.

לכתוב תגובה

שם (חובה)

דואל (לא יוצג בשום מקום) (חובה)

אתר