בדיוק סיימתי שיחה עם שירות הלקוחות של פלאפון. ברור שהתעצבנתי. וואו, כמה שהתעצבנתי.

התקשרתי כדי לבדוק מה אפשר לעשות עם קו לא פעיל בן 3. כלומר, עם קו שבשלוש השנים האחרונות לא נעשה בו שימוש פרט לתשלום חודשי קבוע (ולא, אין התחייבות. הקו שלי מאז 1998).

מסתבר שאי אפשר לנתק את הקו דרך הטלפון/פקס אלא רק דרך מוקד שירות. כדי שיהיה זיהוי פרונטלי. כך לדברי הנציגה.

בשלב הזה כבר זעמתי. בעיקר כי אין לי חשק ו/או רצון להמתין בתור ("אתה לא צריך להמתין בתור. אפשר להזמין תור") וכי אין שום הגיון בדבר. אם אפשר להתנייד בלי זיהוי פרונטלי, טכנית, אפשר גם להתנתק בלי זיהוי פרונטלי.

עד שהצלחתי לשכנע את אחד הנציגים לנתק אותי דרך הטלפון/פקס הוא אמר לי שזה לא אפשרי כי אמי ז"ל כתובה על החשבונית כבעלים משותף. הבהרתי לנציג שאמא כבר מזמן לא בעלים ושהשם שלה הופיע בגלל ששילמתי גם על הקו שלה. שהוא כאמור, כבר לא קיים כי נויד בעבר לסלקום ואז נותק. מוות, אתם יודעים.

אבל אי אפשר לנתק אותי בלי אישור שלה. מסתבר. אפילו אם אני שילמתי על שני הקווים. ובעצם, מה שהנציג הזה אומר, זה שתאורטית יש מצב שבן משפחה שלא משלם על הקו יכול למנוע ניתוק של הקו אפילו אם מי שמשלם על הקו רוצה להתנתק. מגוחך, הא? אבל זוהי פלאפון עבורכם.

שיא העונג הגיע כשהנציג הבטיח להחזיר לי את התשלום הקבוע של ארבעת החודשים האחרונים כי אמי, ובכן, נפטרה. הסברתי לו שאין טעם להחזיר לי את התשלום הקבוע כי הקו שלי ולא שלה.

בסוף הוסכם שאפקסס תעודת פטירה כדי לוודא שאני לא מנסה לנתק את הקו עליו אני משלם בניגוד לרצונה של אמי ז"ל שלא משלמת עליו.

כיף גדול. הכי יחס מפרגן ללקוחות ותיקים. או לסתם אנשים.

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שני, 28 ביוני, 2010 בשעה 18:21 תחת הקטגוריות כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.