הפוסט הזה מגיע בעקבות התגובות של שוקי למכתב ששלחתי לח"כים של העבודה לגבי תמיכתם בתיקון לחוק החינוך הממלכתי.

אני מאוד ממליץ לקרוא את הכתבה כאן כדי להבין מדוע אני (ואחרים) מודאגים מהתיקון שעבר.

הדחף הראשוני של כל אדם אינטיליגנט הוא לצעוק גוועלד על הלאומנות ועל הפשיסטיות שמוזרמות לילדינו הרכים דרך מערכת החינוך הממלכתי. אני מציע לכם להתאפק ולא לצעוק. לפחות לא לפני שתקראו את הדברים הבאים (חלקם מבוססים על מסמך עבודה שנקרא "החינוך הלאומי בישראל". המסמך הוצג בשנת 2001 בכנס הרצליה):

01. נכון להיום, הנחת היסוד היא שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית כאחד. זוהי מדינה יהודית שנוסדה וקיימת בעבור העם היהודי ועליה לממש את מהותה היהודית. היא ביתו הלאומי, משכנו הרוחני ומסד עתידו של העם היהודי. בה בעת, זוהי מדינה דמוקרטית המחויבת בהקפדה על חירות אזרחיה ועל שוויון מירבי בין כל אחד ואחד מהם.

02. בתחומים רבים, למשל, הגיוס לצה"ל, הנטל מוטל בעיקר על בוגרי מערכת החינוך הממלכתי (הכללי והדתי). רק שניים מתוך שלושה בוגרים של מוסדות החינוך העל יסודיים בישראל מתגייסים לצה"ל.

03. מעל למחצית מילדי מדינת ישראל בכיתות א' מתחנכים במוסד חינוכי ערבי או במוסד חינוכי חרדי.

04. למרות שמוסדות החינוך בישראל ממומנים על ידי המדינה, לרשויות המדינה אין כמעט השפעה על התכנים הנלמדים בהם. למדינה אין כמעט השפעה הן על החינוך הלאומי (המדגיש את ערכי היהדות) והן על החינוך האזרחי (המדגיש את ערכי הדמוקרטיה).

התיקון לחוק החינוך הממלכתי יצר מצב בו המדינה (כלומר - אתם, קוראים יקרים) מתקצבת מוסדות חינוך שפוטנציאלית יכולים לחתור תחתיה. הישיבה לא תלמד את השפה העברית או את מקצוע האזרחות ובוגריה ייצאו לכלכלה הישראלית ולא יצליחו להשתלב בה (וזה במקרה הטוב. במקרה הרע הם פשוט יחריבו אותה). ביה"ס הדמוקרטי לא יחזק את הרגש הלאומי היהודי אצל תלמידיו וגם כאן הדבר עלול לפגוע קשות בחברה הישראלית.

כל עוד מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, אסור לה לתקצב מוסדות חינוך אשר סותרים את הגדרותיה ולא מאפשרים לה פיקוח על התכנים הנלמדים.

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שלישי, 26 ביוני, 2007 בשעה 22:45 תחת הקטגוריות כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.